עאבד נ' "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים - פסקדין

פסק דין

רקע וטענות הצדדים:

1.זוהי תביעה (מתוקנת) לפיצוי התובע בגין נזקי גוף המוגשת עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

הנתבע 1 (להלן: "הנתבע", או "הנהג") נהג בעת הרלוונטית ברכב אשר פגע בתובע בהיותו הולך רגל, ללא שהיה לו רישיון נהיגה. משום כך התביעה מוגשת גם נגד "קרנית" – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים – הנתבעת 2 (להלן: "קרנית"), ומכאן גם הודעת צד שלישי שהוגשה ע"י "קרנית" נגד הנתבע.

2.נטען בתביעה, כי בתאריך 19/08/2005, בסביבות השעה 22:30, עת שהלך התובע מביתו שבשכונה המזרחית בנצרת לכיוון בית אחר שבחצרו נערכה חתונה, הוא נפגע ע"י הרכב (שברולט קוואליר, מס' רשום 3103918), שהיה נהוג ע"י הנתבע.

עוד נטען בתביעה, כי בדיעבד התברר לתובע, כי הנתבע נהג בנהיגה פרועה ונמלט מקטטה שהתרחשה בסמוך למקום בו נערכה החתונה.

3.יצוין, כי תחילה הוגשה התביעה נגד "קרנית" בלבד, אך לאחר משלוח הודעת צד ג' ע"י קרנית נגד הנהג, ולאור טענותיה בהגנתה, בהודעתה לצד ג', וכן לאור טענותיה שהושמעו בדיון מיום 15/04/2010, הותר לתובע לתקן תביעתו לשם צירוף הנהג כנתבע ישיר.

אף שהתובע היה ער, לפחות בעת הגשת תביעתו המתוקנת, כי בפי "קרנית" טענות כנגד עצם היות התאונה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד, משום שלטענתה הנתבע פגע בתובע במתכוון, לא פירט התובע בתביעתו המתוקנת עילות חלופיות כנגד הנתבע, כגון תקיפה, והסתפק בטיעון כללי כי התביעה מוגשת נגד שני נתבעים "מכוח חבותם עפ"י חוק הפלת"ד ו/או עפ"י הדין הכללי" (ר' סעיף 24 לתביעה המתוקנת).

גם בסיכומיו זנח התובע כל טענה כנגד חיובו של הנתבע 1, למקרה ובית-המשפט יקבל טענות קרנית ויקבע כי אכן מדובר בפגיעה במתכוון.

משמעות הדברים, היה ובית-המשפט יגיע בסופו של יום למסקנה כי אין המדובר בתאונת דרכים, יהא עליו גם לדחות את התביעה נגד הנתבע, בהעדר כל עילה אחרת על פי התביעה.

4.קרנית טענה בהגנתה לקיומו של מעשה בית-דין. במה דברים אמורים ? בפסק-הדין שניתן ע"י כב' השופט טאהא (ב-ת"א 7642/07), נדחתה תביעתו של נפגע אחר (סלים עאבד) שהיה מעורב באותה התרחשות, בנימוק, כי מדובר בתאונה מכוונת.

לחילופין, נטען, כי התובע ו/או הנהג מנועים עתה מלכפור בממצאים ובקביעות של כב' השופט טאהא לעניין נסיבות התאונה, או לטעון בניגוד למה שנפסק שם, היינו, כי המדובר הוא בתאונה במתכוון.

5.הנתבע העלה, בכתבי הגנתו לתביעה ולהודעת צד ג' (נסרקו כמסמך אחד שהוגש ב-30/05/2010), טענות והכחשות כלליות, וגורפות, מבלי למסור גרסתו באשר לנסיבות התרחשות התאונה.

גם בסיכומיו, הסתפק ב"כ הנתבע בהפניה לגרסת הנתבע כפי שהושמעה בעת ביקור בית-המשפט במקום.

נוכח כפירת קרנית בחבותה, פוצל הדיון והתיק נקבע לשמיעה בשאלת החבות בלבד.

פסק-הדין ב-ת"א 7642/07/מעשה בית-דין?

6.כב' השופט טאהא קבע בפסק-דינו, בין היתר:

"עובדות אלה אינן משאירות צל של ספק באשר לכוונתו של הנתבע לפגוע באנשים שהיו בחתונה, ושהיה לו איתם ויכוח וריב מספר דקות קודם לכן".

[עמ' 8 לפסק-דין טאהא].

השופט טאהא לא נתן אמון בגרסת התובע סלים עאבד שהעיד בפניו, ובמיוחד לעניין אי-ידיעתו על הקטטה, ובגרסתו, כי בעת שיצא מהחצר בה התקיימה החתונה וצעד לעבר הכביש אז הגיח רכב ופגע בו.